קרנף אומר שהחיים לא כאלו מסובכים :

קרנף אומר שהחיים לא כאלו מסובכים :

"אני אף פעם לא הבנתי את הרדיפה הבלתי פוסקת הזו שלכם אחרי ההצלחה, הלימודים, המקצוע הבא"

אני מסתכל אליו במבט שהוא כל כך מכיר, אותו מבט שאני נותן לו מגיל 15, מבט של התנשאות עם הרבה אהבה.

"קרנף, מתי תבין כבר ? עולם הפנטזיות שלך הוא נחמד, אבל אנחנו כבר לא ב דיל לחול בזול בקיבוץ, אנחנו כבר בני 25, הגיע הזמן לעשות מעצמנו משהו, לנצח תעבוד במעדניה של אח של ליאור ?, מתישהו דברים ישתנו, תרצה אישה, תרצה ילדים, תרצה משפחה משלך. ובשביל להגשים את הרצונות הללו אתה תצטרך כסף, ביטחון"

"ומאיפה אני אשיג את הביטחון זה בן ? " הוא מתריס כנגדי "מעוד איזה תואר, מעוד איזה צ'ק ?. עזוב אותי גבר, אני יודע מה אני אוהב ומה אני רוצה להיות ושאני אבשיל וארגיש שהזמן הנכון הגיע, זה גם יקרה "

גדלנו כולנו באותו קיבוץ, שלושה חבר'ה קרובים, ליאור, קרנף ואני, בן .

כשחזרנו מהטיול הגדול ארזנו אני וליאור את הדברים ועברנו לתל אביב, חלמנו שאנחנו הולכים לכבוש את העולם ונקודת הפתיחה תהיה השתלטות על העיר הקטנה הזו .

מסתבר שהעולם לא כל כך רצה שנשתלט עליו.

כשקרנף הגיע לעיר מחוסר ברירה כחודשיים אחרינו הוא כבר מצא אותנו זרוקים על הספה מול הפלייסטישן בדיוק כבר בימים היפים בקיבוץ.

המשכנו לדבר על חלומות גדולים ומעשים. אבל הוא אמר לנו שאנחנו לא מוכנים ושהאמת שלנו מוסתרת מתחת לשכבות של פוזה שהעיר מרחה עלינו.

הוא אמר שלא סתם קוראים לבעל מקצוע, בעל. כי הוא בעלים של המקצוע שלו, הוא אוהב אותו, הוא המאסטר בין אם מדובר בתחום תיקון הסקה או כל תחום אחר, ואנחנו, עם כל הרדיפה הבלתי פוסקת שלנו אחרי הדבר הבא שוכחים קצת לעצור ולבדוק של מה אנחנו בעלים.

ניסיתי לחשוב במה אני שולט בעולם הזה. והבנתי שאינני שולט בכלום, אני לא מקצועי במאום, בטח שלא בעל מקצוע.

האוניברסיטה והלימודים יפתרו את כל זה ? אני בספק.

מה שכן בטוח הוא שמעניין מאד יהיה לראות איפה נהיה בעוד 10 שנים, מה יהיה בעל מקצוע ומי סתם יעבוד.